#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. מאיזה מקום בשדה צריך לתת את הפאה? מה הטעם?<br>2. מה לומדים מהיותר של ""לקצור"" שכתוב ""ובקצרכם קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור""?"	"1. ת""ק - מאיזה מקום שירצה לכל השדה. ולרבי יוסי בשם רשב""ל המקור מ""לקצור"" המיותר, שאפילו יש לו עוד לקצור יכול להפריש פאה. לר""ש - יכול להפריש רק על מה שכבר קצר, גם באמצע השדה, אבל יחול רק על מה שקצר, ובסוף השדה יצטרך להפריש על מה שקצר משם ואילך. לרבי יוחנן בשם רשב""ל - המקור מ""לקצור"" המיותר, שאחת בתחילה אחת בסוף. לרבי יהודה - מותר להפריש בכל מקום בשדה פאה, אבל זה כפוף אם ישייר קלח אחד בסוף השדה, לולי זה הכל יהיה רק הפקר ולא פאה. לרבי חייא בשם רבי יוחנן - דוקא כשיישיר במחובר, לרבי יסא בשם רבי יוחנן - אפילו בתלוש. ואי""צ לשייר לשם פאה אלא גם לשם הפקר. <br>2. כנ""ל נחלקו רבי יוסי ורבי יונה לימוד בשם ר""ל, והנפק""מ ביניהם אם ההלכה כת""ק או כר""ש. [פני משה - הלכה כר""ש]. ריב""ל - הכוונה שגם קציר גבוה [- הקדש], שהו""א שאע""פ שאינו קדוש שאין פודין מעות הקדש על מחובר לקרקע, אבל מחמת שעומדים להקדש פטורים, קמ""ל אחת קציר הקדש אחת קציר הדיוט חייבים בפאה."	תלמוד ירושלמי/זרעים/פאה/אלו דברים/דף יא		
